21 / 54
21
ומתקשים להבין כיצד עובדים שאינם
תורמים למערכת עדיין נמצאים בה.
ראוי לזכור כי אין מדובר בפיטורים על
רקע משמעת או צימצומים - מיקרים בהם
יש מקום לשמיעת עמדת ארגון העובדים
ונציגות העובדים - אלא פיטורים בשל
תיפקוד לקוי או ירוד לאחר תקופה בה עובד
לא עמד ביעדים שנקבעו לו ולאחר שניתנו
לו הזדמנויות רבות לשפר דרכיו.
ארגוני העובדים, כמובן, אינם מוכנים לקחת
אחריות על העובד שנותר במערכת למרות
שהמעסיק ביקש לסיים את העסקתו.
הם מוכווני מטרה – להשאיר את העובד
במקום העבודה והאחריות לשאת בתוצאות
התפקוד הבעייתיות של אותו עובד נשארת
לפתחו של המעסיק בלבד.
עובדים פחות טובים פוגעים בתפוקה
ופוגעים בפריון ועלולים לפגוע בפירמה
ובשאר חבריהם העובדים. הדבר דומה בעיני
להשארת "תפוח רקוב" בארגז תפוחים.
ארגוני העובדים עוברים בשנים האחרונות
ממצב של עמידה על תנאים כלכליים
ושיפור שכר לעמדה שמבקשת לבצר את
הביטחון התעסוקתי בראש ובראשונה.
לטעמי, שימור כל העובדים בכל מצב חייב
לעבור רענון מחשבתי. הוא לא באמת פועל
לטובת העובדים.
הניסיון שצברתי לאורך שנים רבות מלמד
שמעסיקים צריכים לעמוד על כך ולא
להסכים למנגנון שיפור ביצועים בהסכמים
קיבוציים. בעולם תחרותי ודינאמי המעסיק
חייב להתאים את עסקו לתנאים של מציאות
משתנה מבלי עיכובים. ההחלטה
על סיוםהעסקהשל עובד צריכה
להיות שמורה למעסיק בלבד.
מעסיקים שויתרו, מרצונם, על
זכות בסיסית זו והעבירו אותה
לגורם חיצוני, יהיה זה
ארגון עובדים
או בורר, רק
הפסידו.
חובתו של
המעסיק היא
לדאוג לפיתוח
העסק וליצירת
מ ק ו מ ו ת
ע ב ו ד ה
נ ו ס פ י ם
לטובת כלל
המשק. הם
ה נ ושא י ם
באחר י ו ת
ל ג ו ר ל ה
של החברה
ולעובדיה. ארגוני העובדים מבקשים רק
להשיג הישגים. ללקוחותיהם מבלי לקחת
אחריות אמיתית למצב בו תתקבלנה
תביעותיהם.
מעניין יהיה לראותאםארגון עובדיםשנלחם
להשאיר עובד לא מתאים יהיה מוכן לחשוף
את עצמו לתביעות נזיקין בגין הנזק שגרם
אותו עובד שנשאר למרות שהכרח היה
להשתחרר ממנו. לדעתי התשובה ברורה –
הם לא יהיו מוכנים לקחת אחריות.
מי כאן הבוס