48 / 56
48
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי,
שניתן על ידי כבוד השופטת סיגל מוטולה
דוידוב והסכמת ההרכב כולו (השופטים
ונציגי הציבור) ניתח בית הדין הארצי
וסקר בהרחבה רבה את מכלול השיקולים
הנוגעים למעמד יחסי העבודה הקיבוציים,
בשלב שלאחר הכרת היציגות, אך טרם
החתימה על הסכם קיבוצי.
בפסק דינו המאלף סוקר בית הדין הארצי
את עקרון היציגות, משמעותו ומועדי
בדיקת היציגות, את יתרונות וחסרונות
תקופת היציבות הארגונית, אותה מבקש
להאריך ארגון העובדים לאחר ההכרה
ביציגות, וכל זאת באספקלריה של
תורת הגמישות וההגנה על ההתארגנות
הראשונית, בהתאם להלכות הנוהגות
ולפסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות.
בית הדין הארצי קובע כי בנסיבותיו של
מקרה זה, אירוע השביתה אשר היה אירוע
דרמטי, וככל שלמעסיק נודע במישרין או
בעקיפין על ביטולי חברות משמעותיים
בארגון עובדים – סבור בית הדין כי
למעסיק קיימת הזכות לבקש נתונים
עדכניים המלמדים על יציגותו. עוד מוסיף
בית הדין ומציין כי כאשר אין אינדיקציה
לאחר למעלה משנה כי היציגות עודנה
בתוקף, ובמקום העבודה לא היתה פעילות
קיבוצית כלשהי, או מעורבות כלשהי של
הארגון, לא ניתן להיאחז ביציגות-עבר
באופן מלאכותי כך שארגון שאינו מיצג
עוד שליש מהעובדים ינהל משא ומתן
בשמם. על אף דרישת השליש במועד
הכרזת היציגות, מוסיף בית הדין מונח
חדש, וקובע כי בהעדר "מסה קריטית" של
עובדים העומדת מאחורי הארגון, ממילא
אין לארגון העובדים כוח במשא ומתן, ואין
לו אפשרות כנה לייצג את עובדי החברה.
כב' נשיא בית הדין הארצי השופט יגאל
פליטמן מחדד ומחמיר וקובע כי, על
ארגון עובדים שברור לו שיציגותו במקום
העבודה אבדה לו, להודיע למעסיק על
אובדן יציגותו מכוח העיקרון הכללי הנובע
מחובת תום הלב, ולא רק זאת, אפשר
שבמצב דברים כזה (של אבדן היציגות)
עליו להודיע זאת גם לארגון מתחרה. עם
זאת מציין כב' הנשיא כי לחובת היידוע
פנים רבות, וכי זו תתעצב ממקרה למקרה.
בית הדין אינו מאמין בקביעת תקופת
יציבות ארגונית קשיחה, לאחר הכרה
ביציגות, כאשר מדובר במקום עבודה
בו פועל ארגון עובדים אחד בלבד, ועל
כן הוא דוחה את דרישת כוח לעובדים