46 / 54
46
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
על פי דברי ההסבר הבעיה היא שבמצב
הקיים כיום התמריץ של העובדים לשאוף
לפירוק נובע מרצונם לקבל את החוב המגיע
להם מהמוסד לביטוח לאומי בעוד שהסיכוי
שלהם לקבל דיבידנד בגובה זהה במסגרת
שיקום החברה קטן יותר. כך, הדין הקיים
מעמיד את העובדים בפני ברירה קשה -
לנקוט הליכי פירוק ולקבל את גמלת הביטוח
הלאומי אך לאבד את מקום העבודה, או
לשמורעלמקוםעבודתםאךלוותרעל גמלת
הביטוח הלאומי. בנוסף, המגמה הכללית של
הצעת החוק היא להעדיף הליכי שיקום על
פני פירוק והדין הקיים יוצר תמריץ הפוך
כאמור.
במהלך תקופת הוראת השעה, כדי לאפשר
לביטוח הלאומי להתמודד עם ההכבדה
על קופת המוסד עקב תשלום הגמלה גם
במקרים שבהם התאגיד פונה לשיקום
כלכלי, מוצע לקבוע כמה הסדרים שיקלו
על הרחבת תשלום הגמלה: מוצע להגביל
את שכר העבודה המשולם כגמלה לסכום
הכפול מהשכר הממוצע במשק. לפי דברי
ההסבר, ההסדר המוצע לעניין זה מקיים
את התכלית שלשמה ניתנת הגמלה, גמלה
סוציאלית הניתנת לשם דאגה לקיומו של
העובד, ושמירה על רובד בסיסי של זכויותיו.
עוד מוצע, כי כאשר מחליט בית המשפט
להפעיל את התאגיד לשם שיקומו ולא נותן
צו לפירוקו, העובדים יהיו זכאים לגמלה
לתקופה של ארבעה חודשים שקדמו
לצו לפתיחת ההליכים, זאת בעוד שכיום
זכאים עובדי חברה בפירוק לקבלת גמלה
החודשים שקדמו למועד
12
לתקופה של
שבו נותקו יחסי עובד ומעביד, או למועד
על
.6
מתן צו הפירוק, לפי המוקדם מביניהם
פי דברי ההסבר, הניסיון מלמד כי עובדים
שאינם מקבלים שכר המעסיק עקב קשיים
כלכליים, מוכנים להמשיך ולעבוד למשך
תקופת מה כדי לנסות ולסייע למקום עבודה
להמשיך להתקיים. לכן ניתן להגביל את
לחוק הביטוח הלאומי
381
. סעיף
6