32 / 54
32
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
בערב חג על-חשבון ימי חופשתו השנתית.
קובע, כי
לחוק חופשה שנתית
(ב)
6
סעיף
מהחופשה
כל עובד רשאי לקחת יום אחד
השנתית שנצברה לזכותו במועד שיבחר
ימים
30
ובלבד שהודיע על כך למעבידו
מראש, לפחות. וכן - כל עובד זכאי לבחור יום
חופשה נוסף, מתוך ימי החופשה השנתית
בתוספת
להם הוא זכאי, לפי רשימה שנקבעה
30
ובלבד שהודיע על-כך למעבידו
לחוק
ימים מראש, לפחות. בין הימים האלה נמנים:
ערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, ערב חג
הסוכות, הושענא רבה, ערב חג הפסח, ערב
מעסיק יהיה רשאי לנכות,
.
שביעי של פסח
במקרה של ניצול חופשה, כאמור, יום (מלא)
ממיכסת ימי החופשה הצבורים של עובד
וזאת - גם אם באותו מקום עבודה יום העבודה
בערב חג הוא חצי יום, למשל. כמובן שמעסיק
רשאי להיטיב עם עובדיו ולנכות פחות מיום
חופשה מלא.
שעות עבודה בחול המועד
אין בחוק כל הוראה המתייחסת לשעות
או לתשלום בגינן. לכן,
"חול המועד"
עבודה ב
ימי העבודה בחול המועד הינם ימי עבודה
רגילים לכל דבר וענין. כל זאת - אם אין הסכם
קיבוצי, הסכם אישי או נוהג במקום העבודה,
הקובעים אחרת.
חופשה מרוכזת בחול המועד
לא מעט מעסיקים מחליטים לסגור את מקום
העבודה בימי חול המועד. נשאלת השאלה -
האם מעסיק רשאי להודיע לעובדיו, בהחלטה
חד-צדדית, כי עליהם לצאת ל"חופשה
מרוכזת" בימי חול המועד?
קביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים
לחופשה היא מסמכויות המעסיק. אמנם,
בדרך-כלל, יש להפעיל סמכות זו תוך תיאום
עם העובד והתחשבות בצרכיו, אך בסופו של
דבר המעסיק הוא זה "הנותן" חופשות או קובע
את מועדן.
בית-הדין האזורי לעבודה פסק, במקרה בו
מעסיק כפה על עובדיו יציאה לחופשה, כי
הוראה כזו אין ליישם בשרירות ו"משהחובה
על המעסיק ליתן חופשה לעובדו, ... צרכי
המעסיק ינחו בעת קביעת מועד החופשה –
מחד ומאידך – ניתן משקל הן לתכלית/למטרה
)5(".
שביציאת עובד לחופשה והן לרצון העובד
קובעות, כי על
חוק חופשה שנתית
הוראות
החופשה להיות רצופה, אלא שבהסכמת
העובד והמעסיק אפשר לחלקה, ובלבד שפרק
8
אחדממנה יהיהלפחותבןשבעה ימים (סעיף
) וכן - אם אורך החופשה
חוק חופשה שנתית
ל
הוא שבעה ימים ומעלה, על המעסיק לקבוע
.)9
יום מראש (סעיף
14
את מועד תחילתה
בהתמלא התנאים הנ"ל, רשאי מעסיק להודיע
לעובדיו, כי מקום העבודה יהיה סגור בימי
על-
חול המועד וכי יזקוף את ימי ההיעדרות
הכל,
חשבון ימי חופשתם השנתית הצבורה;
כמובן בהנחה, שלזכות העובדים עומדים ימי
חופשה בלתי מנוצלים. אולם, לגבי עובדים,
שלא נותרו לזכותם ימי חופשה בלתי מנוצלים
והם מוכנים לבוא ולעבוד באותם ימים, לא
יהיה רשאי המעסיק לאלצם לשבות מעבודה
ולא לשלם להם שכר בגין אותה התקופה בה
לא ישהו בעבודה, ולא מרצונם. שהרי - כל
חופשה ללא תשלום מחייבת את הסכמת שני
הצדדים: במידה ולא הושגה הסכמה כזו מצד
העובדים, על המעסיק לשלם להם את שכרם,
כרגיל וזאת - אף אם לא עבדו בפועל.
יש להזכיר כאן את הנוהג הרווח בין מעסיקים
"לצבור" לעובד ימי חופשהשליליים("במינוס")
מקום לא קיימים ימי חופשה צבורים לזכות
העובד. יש להדגיש, כי אין לנוהג זה כל סימוכין
בחוק.
המסקנה מהאמור כאן היא, שמעביד רשאי
"להוציא" את עובדיו לחופשה מרוכזת בחול
המועד, בתנאי שישלם להם דמי חופשה או
שכר.
מה הדין במקרה בו עובד שוהה בחופשה
ובתקופת
שנתית, לרבות חופשה מאורגנת,