37 / 54
37
העובדים, של ועד העובדים, הסדרת העבודה
השוטפת, כלי העבודה והסמכויות המוענקות
לו, לייצוג העובדים, והליכים מוסדרים לצורך
ניהול השיח וקבלת החלטות הנוגעות לזכויות
העובדים, במטרה לקיים יחסי עבודה תקינים.
ניתן לזהות את ניסיונם של המעסיקים
בהתארגנויות הראשוניות בעידן החדש,
להותיר מינימום של מקום לפרשנות
או הפתעות במהלך התקופה שלאחר
ההתארגנות וכינון מערכת היחסים הקיבוצית,
וזאת מתוך מגמה להחזיר במהרה את היציבות
והוודאות במקום העבודה, תופעה זו מייצרת
אצל מרבית המעסיקים את השאיפה להסדיר
את יחסי העבודה הקיבוציים בהסכמים ארוכי
טווח, למספר שנים המאפשרים להם יציבות
בהתפתחות יחסי העבודה ובהתאם שקט
תעשייתי.
מנגד, אנו מזהים כי ארגוני העובדים ונציגות
העובדים מבקשים להבטיח לעצמם את יכולת
ההשפעה למצבים משתנים במקום העבודה,
ולפיכך יבקשו להסדיר בהסכם הקיבוצי את
המנגנונים המתבקשים, בכדי לשמר את כוחם
הארגוני לניהול מאבק במקרה של שינוי חד
צדדי במקום העבודה או כדי לתאם מנגנונים
מוסדרים ליישוב חילוקי דעות והטמעת
מנגנונים של הטלת וטו בנושאים מסוימים על
ידי נציגות העובדים.
עוד ניתן לזהות כי ההסכמים הקיבוציים
החדשים כוללים הסדרת נורמות הנוגעות
למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה,
מניעת התעמרות בעבודה, התייחסות
מדוקדקת בכל הנוגע לשמירה על סביבת
עבודה בטוחה והוגנת, הגנה על פרטיותו של
עובד במקום העבודה, ושילוב אוכלוסיות
עובדים מוחלשות ומיוחדות על פי הוראות
הדין. כך למעשה לובשההסכם הקיבוצי בעידן
עידן חדש ביחסי עבודה קיבוציים