32 / 48
32
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
ארז קובעת כי הגישה העקרונית לבחינת
ההגנה על העובדים היא לא רק עשייתם
אלא גם ביצועם. העיקרון המנחה אותה
) הוא
3(10
הוא לפרשנותו של סעיף
תכליתיות החקיקה לפיו יש לאפשר
הגשת תובענה ייצוגית במקום שבו ארגון
העובדים אינו מתפקד ואינו פועל לאכיפת
זכויות העובדים. במסגרת זו היא עושה
שימוש במנגנון "בעיית הנציג" כדי לנסות
ולהבהיר את חדלונם של ארגוני העובדים
מלספק הגנה לחברי הארגון. ובמלים
אחרות, כאשר מוגשת בקשה לאישורה
של תובענה ייצוגית של עובדים במקום
עבודה שחל עליו הסכם קיבוצי החוק
יפורש כך שאפשרות זו לא תימנע באופן
קטגורי אלא תיבדק על רקע תיפקודו של
ארגון העובדים.
השופט מלצר מצטרף לשופטת ברק-ארז
ומסכים לגישתה תוך הסתייגות בשתי
סוגיות: מתכונת הפניה לארגון העובדים
קודם להגשת בקשה לתובענה הייצוגית
וסוג הזכויות המופרות שבגינן מוגשת
הבקשה לתובענה ייצוגית. למרות שהוא
מקבל את עצם ההתערבות בהתנהלותו
של ארגון העובדים הוא מטיל על העובדים
מגבלות כבדות יותר בענין הפורמליות של
מתכונת הפניה לארגון העובדים, ובענין
סוג הזכויות שבגינן יוכל העובד לבקש
אישור להגשת תובענה ייצוגית. בענין
אופן הפניה המוקדם שעל העובד להפנות
לארגון העובדים היציג לפני שיוכל להגיש
בקשה לאישור תובענה ייצוגית, יש לכלול
איפוא אלמנטים אלה:
(א) פירוט של ההפרה הנטענת מצד
המעסיק.
(ב) דרישהשארגון העובדים יפעל לאכיפה
זכויותיו של העובד.
(ג) הבהרה והדגשה שאם ארגון העובדים
לא יפעל במהירות המתבקשת ובשקידה
הראויה – הוא עלול להחשף לתביעה בגין
יצוג שאיננו הולם.
(ד) הודעה כי הפונה שומר לעצמו את
הזכותלהגישתובענה יצוגיתכנגדהמעסיק
– היה והארגון לא יפעל, או שמאמציו
לא ישאו פרי בזמן סביר (ובהקשר זה
מקובל עלי שזמן סביר לפני תום תקופת
ההתיישנות – הוא "הגבול העליון" להמתנה
מצד העובד טרם שהוא מגיש את תובענתו
היצוגית, אף כי יתכן שאפילו אם לא יעשה
העובד כן ותעבור תקופת ההתיישנות –
תקום לו עילה של רשלנות כנגד ארגון
העובדים ביחד ולחוד עם עילת היצוג
הבלתי הולם.
את הצורך בהכללת כל היסודות הנ"ל
במכתב הדרישה המוקדם הוא מבסס על
חובת תום הלב של העובד ועל הצורך
באיזון ראוי בין מודל משפט העבודה
הקיבוצי הקלאסי לבין השימוש בתובענה
הייצוגית ככלי שקורא תיגר על תקפותו של
מודל זה בתקופה זו. זאת, לעומת השופטת
ברק-ארז שסבורה כי הפניה לארגון
העובדים צריכה להיות בדיקה אותנטית
של הפעילות היומיומית של הארגון, גם
כאשר זה אינו "מוזהר".