33 / 48
33
תובענה ייצוגית בדיני עבודה
בענין סוג הזכויות שבגינן אפשר יהיה לאשר הגשת תובענה
ייצוגית על הפרת זכויות במקום עבודה מאורגן הוא סבור כי אלו
יוכלו להיות רק זכויות קוגנטיות ולא זכויות מכוח הסכם קיבוצי
כפי עמדתה של ברק-ארז.
לעומתם השופט זילברטל מציג את העמדה השמרנית שהיתה
מקובלתבבג"ץבנושאהתערבותו בהחלטותיושלביתהדין לעבודה
ובעולם העבודה בכלל. הוא מעדיף שמידת התערבותו של הבג"ץ
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה תהיה מצומצמת, מפאת
ההלכה על פיה שבית המשפט הגבוה לצדק אינו פועל כערכאת
ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, וההתערבות
בפסיקתו שמורה למקרים נדירים יחסית, בהם מדובר בשגגה
משפטית מהותית ובולטת, בנושא בעל חשיבות ציבורית, חברתית
או כלכלית, שהובילה לאי צדק שלא ניתן להתעלם ממנו. במילים
אחרות: ההתערבות שמורה בעיקרה למקרים בהם מתגלית טעות
משפטית מהותית בפסק הדין וכאשר הצדק מחייב התערבות של
בית משפט זה למניעת עיוות דין.
לסיכום:
נושא התובענות הייצוגיות הפך להיות מנגנון רב עוצמה שמשמש
עובדים לשם הגנה על זכויותיהם במקומות בהם ארגוני העובדים
מסרבים או נמנעים מלעשות זאת מסיבות שונות. מתברר שהשוט
של התובענה הייצוגית מהווה מנגנון להקטנת כוחו החד צדדי
של הארגון ביחסיו עם העובד הבודד ומחזק אותו. ההתרחשויות
בשנים האחרונות בזירת התובענות הייצוגיות שהגיעו לשיאן עם
פרסומו של פסק הדין בענין חברות השמירה משקפות שינוי מענין
של עמדת הבג"ץ בהתייחסותו לטיבו של מודל יחסי העבודה בארץ
ולהתערבותו בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. בענין טיבו
של מודל יחסי העבודה הקיבוצי מפגין הבג"ץ אכזבה והתפכחות
מעליונותו הבלתי מעורערת של ההסכם הקיבוצי כמנגנון להגנה
על העובדים. בענין מידת נכונותו להתערב בהחלטותיו של בית
הדין לעבודה דומה כי לפחות חלק משופטי הבג"ץ סבורים כי יש
להגבירה ככל שעולה החשיבות הציבורית של הסוגיה הנדונה.