36 / 56
36
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
ש נ ד ר שה
ל ה ג י ע
ל ע ב ו ד ה
ל ב ו ש ה
בחצאית או
שמלת מיני,
ללא מעיל או
נעולה
ג'קט,
בנעלי עקב,
וכי נאסר עליה לשבת. כאשר ביקשה
העובדת לשבת, נאסר עליה, וכאשר
דרשה לממש את זכויותיה, פוטרה.
בית הדין קבע, כי המסעדה התעלמה
ביודעין מהוראות החוק, שללה בפועל
אפשרותלישיבה, סירבהלבקשתהמארחת
לקבל כסא. בנוסף, קבע בית הדין כי
המארחת פוטרה מעבודתה לאלתר שלא
כדין בשל דרישתה לכיסא – כאשר זומנה
לשיחה בהפתעה יום לאחר פנייתה לקבלת
כסא לעמדת המארחות- כך עלה מהקלטת
שיחתהפיטורים, וכן מעדותבעלהמסעדה,
אשר הודה כי החליט על פיטוריה חרף
עובדה שמעולם לא פגש את המארחת.
בנסיבות אלו, חייב בית הדין את המסעדה
בגין הפרת חוק
₪ 20,000
בפיצוי של
בגין
₪ 5,000-
הזכות לישיבה בעבודה ו
פיטורים שלא כדין
ושלילת זכות
הטיעון. כמו
כן, נפסקו
₪ 7,500
למארחת
בגין הוצאות משפט.
ראוי לציין, כי
בית הדין נימק
את סכום הפיצוי הנמוך
5(
בתקופת העבודה הקצרה של העובדת
משמרות בלבד).
לסיכום
כפי שנכתב בראשית מאמר זה, הזכות
לישיבה בעבודה היא זכות טבעית, אשר
ראוי היה אם מעסיקים היו מקיימים אותה
מלכתחילה.
במבחן עלות – תועלת, הרי שבשל המגמה
כיום לקבל כל עבודה ככזו שניתן לשבת
בה, הרישחובהעלהמעסיקלספקלעובדיו
, ולבחון
מושבים ראויים לשעות המנוחה
באופן תדיר, האם וכיצד ניתן לבצע את
העבודה במפעלו בישיבה, ואלו מושבים
יתאימו לעובדיו.