14 / 56
14
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
מיקום ההוראה כדי "להתחיל דרך חדשה".
אולם, העובדה שהם לא נעתרו להצעות
או לא שיכנעו את המפקחים ואת הוועדות
באיכות הוראתם אינה צריכה להוות מכשול
בפני הצורך להקפיד על נוהל תקין שלא נועד
רק לסבר את האוזן אלא גם להוביל להליך
מאוזן וצודק בו שני הצדדים, לרבות המועמד
לפיטורים, לחוש שהיה לו יומו באופן אמיתי.
ה. תובנות
מציאות זו מביאה אותי לתובנות הבאות:
א. ניתן להעלות הרהורים לגבי תוקפם
החוקתי של סנקצית הפיטורים הפדגוגיים.
מדובר בהליך שמשמעותו קטלנית
להמשך עבודתו של עובד הוראה. העיסוק
בהוראה הוא קשה מתיש ושוחק. אכן, יש
מורים שהעיסוק אינו הולם את אופיים או
שהשחיקה גרמה לשינוי מהותי בתיפקודם.
לצורך זה ניתן לחשוב על קיום הליך
פיטורים, ללא הכתם של אי חזרה למערכת
החינוך. גזירה של אי התאמה לתפקיד
אינה מוכרת כל כך בנהלים של פרופסיות
אחרות למעט במצבים של ביצוע עבירות
פליליות או עבירות משמעת חמורות.
סנקציה של אי התאמה למקצוע יש בה
פגיעה בכבודו של המורה כאדם ובחופש
העיסוק שלו ויש מקום לשקול את שינוי
אופיים של פיטורים אלו.
ב. העובדה שמשרד החינוך חוזר ושוגה
בביצוע ההליך אך לא "נקנס" באמצעות
ביטול הפיטורים על ידי בית הדין, משדרת
לפקידיו כי אזיקיה וכבליה של הפרוצדורה
אינם מתייחסים בהכרח אליהם. יש
בהתנהלותו של משרד החינוך פגיעה
חמורה במשילות ונזק לתדמיתה של
המדינה כמעסיקה. אם המדינה לא מוצאת
לנכון לקיים נוהלי פיטורים תקינים שדינם
הוא גזר דין סופי לקריירה של עובד הוראה
מה יגידו אזובי המגזר הפרטי. הייתי מצפה