73 :של העובדים לרכיבים מחולקת עובד של הכנסתו החזרי )2( , שכר )1( : הבאים המרכזיים עבודה על הגומלות תוספות )3( , הוצאות שאינן ייחודיות פעילויות ביצוע או נוספת בעוד .העובד של הרגיל כשכרו נחשבות שני ,פנסיוני רכיב הינו הראשון שהרכיב הקובע לשכרו בסיס מהווים אינם האחרים 8.הפנסיוניות להפקדות חוק של הוראותיו על מבוססת זו הבחנה את 9 המגדיר -1963 תשכ”ג, פיטורים פיצויי ותקנות לפ"פ הקובע השכר חישוב אופן פיטורים פיצויי שיעורי (פיטורים פיצויי זאת המגדירים -1983 תשמ”ג), בשכר לעובד .בשכר עובד לעניין שכר תוספת לאישור הסמכות כך על נוסף או ,מהשכר נפרד בלתי כחלק מסוימת ועניין", לעניין דבר לכל שמכונה "שכר מה לממשלה – לממונה מסורה ,הציבורי המגזר להוראות בהתאם לכך שהוסמך ,השכר על ולאשר -1985 תשמ”ה, התקציב יסודות חוק במסגרת הממשלה דעת על עבודה הסכמי הייתה הסמכות ,היסטורית .ממשלה החלטת שכר" שהורכבה לענייני השרים ל"ועדת מנעה לא זו עובדה .ישראל בממשלת משרים רכיב על להצהיר העותרות תובענות הגשת 10.הקובע השכר מן כחלק מסוים שכר החלו הפקדות בשיעורים נמוכים יותר בגין מרכיבים שאינם פנסיוניים לקופת גמל. 8 . חישוב שכר עבודה: 31 9 שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות, דרך כלל או לסוגים, את המרכיבים של שכר העבודה הכולל שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין פיצויי פיטורים, את שיטת חישוב השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ואת ההפסקות שחלו שלא יבואו במנין 2 ) לסעיף 9( ) או 7( ,)5( – ) – למעט שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים 1( בעבודה בנסיבות האמורות בפסקאות לקביעת סכום הפיצויים; בהתקנת תקנות אלה יתחשב שר העבודה בהוראות לענין זה שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהתקנות נוגעות להם." נטל הראיה בתביעות מסוג זה מוטל על העובד, כדברי הנשיא שמגר " ראתי את דבריו המעניינים של חברי הנכבד, השופט חשין, 10 אך לא נחה דעתי שהדין עמו. אין ספק כי המציאות ביחסי העבודה יצרה ערפול וטשטוש גבולות מסוימים, ואלו מקשים על הבהירות והפשטות בחלוקה בין מרכיבי השכר לצורך קביעת הזכות לגימלה. בסבך המציאות ומול תוצאותיה, על בית המשפט לנסות ולקיים את מגמת היסוד החקוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בהגדרות הרלוואנטיות. בין היתר ניתן לדרוש כי מי שטוען שאין לפרש דברים כפשוטם אלא כי יש להעריכם כפיקציה שנועדה לאפשר תוספת שכר סמויה, עליו הראיה..." ובהמשך מתאר את מלאכת הפרשנות בעניין אות המניע להסוואת תוספת השכר כדלקמן: "נדרשת מאליה היא, שלא בעלי העניין - האיגוד המקצועי או הגימלאי מזה, והמדינה מזה - יקבעו מה היא "משכורת" ומה היא "תוספת" למשכורת. הכינוי שתשלום פלוני יכונה בו - אם יכונה "משכורת" ואם יכונה "תוספת" - לא הוא שיכריע בשאלה אם "משכורת" הוא ואם "תוספת" למשכורת, והרי לא הותר לאיש להתנות על דבר המחוקק. ההבחנה בין "משכורת" לבין "תוספת" כמו חרותה היא בחוק. תפקידנו אינו אלא "לגלות" אותה הבחנה - וממילא אין בכוחם של צדדים לשנותה. ל"משכורת" ול"תוספת", לכל אחת מהן יש "מהות" משל עצמה מדינת ישראל נ' גרייסמן (להלן - פרשת 7-1/ הבנויה אל תוך החוק, וגם הסכמים קיבוציים לא יוכלו לשנותה. ראה והשווה: דב"ע לה ]), בעמ' 51[ ערד תעשיות כימיות בע"מ נ' שטנצלר (להלן - פרשת שטנצלר 3-07/ מול אות השוליים ו; דב"ע לה 811 ' ]), בעמ 41[ גרייסמן ], שם, כי: 51, כך, למשל, אמר בית הדין לעבודה בפרשת שטנצלר 772. "על מהותה של תוספת לשכר העבודה ועל כך אם רכיב מסוים של שכר הוא בכלל בגדר תוספת לא ילמדו מהכינוי, אלא ממהותו של אותו רכיב השכר". איגוד מקצועי - כל איגוד מקצועי - יבקש להסתיר מאיגודים אחרים הישגי משכורת שהשיג, ולו כדי שחבריו-מתחריו לא יראו את הישגו כנקודת מוצא למשא-ומתן שינהלו הם עם המדינה. אחת הטכניקות המקובלות למעשה הסתרה זה הוא בהעלאת שכר על דרך של "תוספות" למיניהן ("תוספות ייחודיות" - בין אם תכונינה כך ובין אם תכונינה אחרת - ו"בעזרת השם" יגיעו להישגים). כלפי חוץ נשארת המשכורת כשהייתה - או שעולה היא בשיעור נמוך - אך למעשה זוכים חברי האיגוד המקצועי בהעלאה ניכרת על דרך של "תוספת". כך מתרבות ה"תוספות" והולכות, ואילו המשכורת מתקדמת אך בזחילה. האם נתכוון החוק ליתן גושפנקא לכל טכניקות אלו של תוספות, ולא עוד אלא לבנות עליהן גימלה? אין ספק שהתשובה לשאלה היא בשלילה נחרצת. המחוקק הוא שקבע את זכויות הגימלאי - קבע זכויות אלו ותחם את תחומיהן הראויים - ולא יעלה על הדעת כי בהינף קולמוס יוכלו בעלי משא-ומתן לשנות מדבר המחוקק. נמשיל לענייננו בבוקר, ואילו 01 עד 8 משל אבסורד: נניח כי בהסכם קיבוצי פלוני נקבע ש"משכורת" היא תשלום שיקבל עובד בעבור עבודתו בשעות ועד סוף יום העבודה ייחשב "תוספת" למשכורת. חלוקה זו של תשלום ל"משכורת" ול"תוספת" 01 תשלום שיזכה בו עובד החל בשעה הוא בבחינת "תוספת 01 הינה נעדרת כל ערך שהוא, ולא יעלה על הדעת להתחשב בה לעניינו של החוק; כך, אף שהתשלום לאחר השעה קבועה" והממשלה לא הכירה בו כ"תוספת קבועה". בה במידה לא ניתן משקל מכריע למטבעות לשון שיוצרים צדדים להסכם - "משכורת", "תוספת" ומה עוד - והרי עיקר אינו מה הם אומרים אלא מה הם עושים. אמירה למחוקק יוחדה, והוא שיניח את הנורמה הקובעת; ואשר לעובד ולמעביד, נשאל עצמנו מה הם עושים הלכה למעשה. משיימצא לנו זאת, נצרף אמירה למעשה ונדע - אם ב"משכורת" ענייננו ואם ב"תוספת" למשכורת. ודומים הדברים למעשה הקלסיפיקציה הראשוני במשפט הבינלאומי הפרטי, ובו תכריע שיטת משפטנו אנו ולא כל ואילך). וגם אם ניתן דעתנו להסכמים החלים על בעלי 2401 ' ], בעמ 3[ א' רוזנבאום נ' ש' מ' רוזנבאום 94/1 שיטת משפט אחרת (ראה בד"מ הדין, לא ישמשו לנו אלה אלא ככלי עזר משני אך לא כיסוד מכריע בפרשנות." 206 )3( נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ''ד מז יעקב זכאי 29/2755 בגץ מודרניותם של הסכמי שכר "מודרניים" - רפורמה בהסכמי שכר
RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=