49 , כשנקבע שייערך דיון בהסכמה בין 1951 ההסתדרות וחברות הספנות לבין נציגות חדשה של הימאים שנקראה "הנציגות .הזמנית" בראשות רב החובל, נמרוד אשל פרצה "שביתת הימאים 1951 בנובמבר 12 ב־ ימים והקיפה כ 43 הגדולה". זו נמשכה ימאים. הגורם לפרוץ השביתה היה אי 840 הסכמתה של ההסתדרות לשלוש הדרישות המרכזיות של הימאים: הראשונה, הקמת איגוד ימאים ארצי, עצמאי, שלא יהיה נתון לפיקוחה של מועצת פועלי חיפה; השנייה, ניהול לשכת העבודה לימאים בלעדית בידי מזכירות איגוד הימאים; השלישית, מתן אפשרות לימאים לבחור בעצמם את נציגיהם בבחירות דמוקרטיות. שביתת הימאים התפתחה לכדי אירוע חריג מבחינת הכוח שהופעל בו נגד השובתים. מועצת פועלי חיפה, ההסתדרות והממשלה דיכאו בדורסנות את השביתה באמצעות שימוש בכוח רב. הממשלה הוציאה צווי גיוס למנהיגי השובתים, ובעקבות התפטרות קיבוצית של המוני הימאים בזמן השביתה הגדולה, הם גויסו לצבא. הימאים שהתבצרו באניות פונו מהן בכוח בידי שוטרים, והפינוי הגיע לשיאו , ב- "יום שישי השחור", 1951 בדצמבר 14 ב־ שאז הורידו שוטרים ו"פלוגות הפועל" (צעירים-בריונים שפעלו מטעם מפא"י) את הימאים השובתים מהאניות 'רימון' ו'תל אביב' אגב שימוש באלימות, ובשטח נמל חיפה התפתחה תגרת המונים בין הניצים ואף אזרחים שבאו להזדהות עם השובתים. הגיעו הצדדים 1951 בדצמבר 24 רק ב להסכמות שנוגעות לשאלות ייצוג, ובעקבותיהן הכריזה האספה הכללית של הימאים על סיום .השביתה השאלה החוזרת ועולה בחקר שביתת הימאים היא מדוע הופעלו אמצעים כה נוקשים וחריגים כדי לשבור את השביתה. הפרשנויות הרווחות נוטות להסביר את השביתה בגורמים המצויים מעבר לתחום אווירת המלחמה 10 של מאבקי עובדים: הסמיכות למועד 11 הקרה והמאבק הבין גושי, לא, לשבור!
RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=