כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 16

36 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים עניינו של פסק הדין בפרשת כותה (פסק דין משולב, שניתן אגב דיון בשלושה תיקים שונים), שניתן לאחרונה, הנו בסוגיה המעסיקה את פסיקת בתי הדין לעבודה זה עידן ועידנים: בחינהבדיעבדשלשאלתעצם קיומם של יחסי עובד-מעסיק, והסעדים, שיש לפסוק לזכות תובע, שהוכר בדיעבד כעובד, אף שפורמאלית הועסק במשך שנים כעצמאי כנגד חשבונית. שלושת המקרים שנדונו יחדיו בערעור זה עסקו בעניינו של מר כותה, מורה לריקודי עם שהועסק באמצעות חשבונית בעיריית רעננה; בעניינו של מר רבין, רו"ח שהועסק במשרד המשפטים באמצעות חשבונית; ובעניינו של מר לוי שהועסק לבקשתו בחברת זרעים גדרה בע"מ באמצעות חשבונית. כולם עתרו להכרה בדיעבד ביחסיהם עם מספקי העבודה כיחסי עובד מעביד בטענה, כי הועסקו בעצם בתבנית העסקה פיקטיבית של נותן שירותים. בית הדין הארצי בחן שוב את העקרונות לפיהם תוכר בדיעבד מתכונת העסקה פיקטיבית כמתכונת העסקה של יחסי עבודה וביקש לגבש הלכה אחידה ככל הניתן. כב' הנשיאה וירט ליבנה בפסק דינה רחב היריעה, עמדה בפירוט על האדנים עליהם מושתת משפט העבודה ותכליתו. כפי שציינה הנשיאה, משפט העבודה מעוגן בהצדקה להתמודד עם אי השוויון בכוח המיקוח שבין הצדדים, כאשר נקודת המוצא נותרה כשהייתה, היינו . כך, 2 שפערי המיקוח הינם לטובת המעסיק גם בנוגע לתופעה של העסקת עובד בתבנית העסקה פיקטיבית כעובד עצמאי בזמן שלמעשה הוא עובד לכל דבר. 2 ; פסקה 113 לפסק דינה של הנשיאה וירט ליבנה; א' זמיר, "עובד או קבלן", משפטים כ"ב, תשנ"ג, עמ' 30 ,25 -23 , פסקאות עניין כותה 2 לפסק דינה של השופטת דוידוב מוטולה בעניין כותה

RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=