כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 15

8 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים במעטאתעקרון 'הססטוס' ההיסטורי החל על עובדים ולקבוע כי מדובר במקרה שבו חוסר תום הלב יגבר על המעמד", שופטי הרוב קבעו, כי אף אם נהג מבצע העבודה בחוסר תום לב, הרי שלא יהיה בכך כדי לגבור על הקביעה העובדתית כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק, ושאלת תום הלב תיבחן רק בשלב השני (בהתייחס לפיצוי שייפסק למי שהוכר בדיעבד כעובד). "השלב השני" כלל משפטי חדש (קיזוז מול זכויות ממוניות ופסיקת פיצוי לא ממוני) בענין זה שררה תמימות דעים בין כלל השופטים ונקבע כי כאשר נדרשים לקבוע מהן הזכויות להן זכאי מי שהוכר בדיעבד כעובד (כלומר – "עבר" אתמבחני הפסיקה שלעיל), ייבחנו שני נדבכים. הנדבך הראשון – פיצוי ממוני בגין הנזק הממוני שנגרם לעובד והנדבך השני – פיצוי לא ממוני המגלם את כלל השיקולים שיש להביא בחשבון בענין. בשלב הפיצוי הממוני, על המעסיק להוכיח את עלות העסקתו החלופית של העובדאילו מלכתחילההיהמוגדרמעמדו כעובד. אם התמורהששולמה אינה נמוכה מעלות ההעסקה כשכיר, יתבצע קיזוז עד לגובה עלות ההעסקה ולא תקום זכאות לפיצוי ממוני. אולם, בכלמקרה, העובד לא יידרש להשיב את יתרת התמורה שקיבל במתכונת ההעסקה כעצמאי, אף אם היא עולה על סכום הקיזוז. אם התמורה ששולמה נמוכה מעלות ההעסקה כשכיר, על המעסיק לשלם לעובד את ההפרש. אם המעסיק לא הוכיח את עלות השכר החלופי, חישוב הזכויות ייערך בהתבסס על התמורה הקבלנית. בכך הכריע בית הדין הארצי בין שתי הגישות שנהגו עד לאותו מועד, והעדיף את ה"גישה החישובית" על פני "הגישה ההרתעתית" שלפיה, חישוב הזכויות יתבצע על בסיס התמורה הקבלנית. החידוש העיקרי בפסק הדין הינו ביחס לפסיקת פיצוי בלתי ממוני לזכות מי שהוכר בדיעבד כעובד כאשר בהתאם להלכה החדשה, "נקודת המוצא היא שיש לפסוק פיצוי שכזה ושהנטל לשכנע כי אין להטילו מוטל על המעסיק". כלומר, מדובר