כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 15

7 בעקבות פסק דין כותה לאחרונה, ניתן בבית הדין הארצי פסק דין עקרוני, בשלושה תיקים בהם התעוררה שאלה משפטית משותפת והיא אופן ההכרה בדיעבד בקיומם של יחסי עובד ומעסיק, ותוצאותיה. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של שבעה שופטים, כך על פי האמור בו, "נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה", וקיומן של פסיקות סותרות לגבי דרך קיזוז הזכויות של עצמאי המוכר בדיעבד כעובד. "השלב הראשון" קביעה האמנם מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בפסק הדין, חזר ואימץ בית הדין הארצי לעבודה את "המבחן המעורב" הנוהג בפסיקה כמבחן הקובע לבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק ובמרכזו מבחן ההשתלבות הכולל שני פנים, פן חיובי ופן שלילי. במסגרת בחינת הפן החיובי ייבחן בית הדין האם קיים מקום עבודה/ מפעל שניתן להשתלב בו והאם מבצע העבודה ופעולתו השתלבו בו. במסגרת בחינת הפן השלילי, ייבחן, האם למבצע העבודה יש עסק משלו והאם ההשתלבות במפעל נעשתה באמצעות עסקו. בנוסף, חזר בית הדין הארצי על מבחני המשנה, כגון אופיו האישי של העיסוק, כיצד הצדדים עצמם ראו את היחסים ביניהם ועוד. ככלל, נקבע כי החלטת בית הדין האם התקיימו יחסי עובד- מעסיק, תהיה מבוססת על נסיבות המקרה בכללותן. בית הדין חזר על ההלכה כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, אשרבדרךכללאיןבכחהצדדיםלשנותו או להתנות עליו. עם זאת, שופטי בית הדין הארצי לעבודה נחלקו בדעותיהם בשאלת השפעת חוסר תום ליבו של מבצע העבודה, על קביעת מעמדו כעובד. בעוד שמיעוט שופטי בית הדין הארצי סברו כי יש לתת מעמד לעקרון תום הלב כבר בשלב בחינת שאלת ההכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד וניתן יהיה, במקרים המתאימים "להסיג