כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 15

63 , בצירוף הפרשי 80 העסקתו עד הגיעו לגיל הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הערעור נסב אודות פסיקת מענק לרב העיר בגין שנות העבודה העודפות האלו. המדינה טענה כי יש להגביל את תשלום המענק עד . בית הדין דחה טענה זו וראה בה טיעון 70 גיל מתנשא הכולל "הפליה חמורה מחמת גיל, לחוק שוויון ההזדמנויות 2 המנוגדת לסעיף ." זאת, מאחר שהקו 1988- בעבודה, התשמ"ח היחיד של הטיעון מבחין בין החלק הראשון של השנים העודפות, שבגינן שולם המענק ) ובין חלקן 70 למשיב, (שהוא תשלום עד גיל האחר שבגינו סבורה המדינה כי הוא אינו של 70 זכאי למענק – הוא יום הולדתו ה- המשיב. קו כזה הוא גילני ומפלה ונוגד את הדין. לכן, פסק בית הדין הארצי, כי "סעיף (ו) לחוק, שמכוחו קמה לעובד זכאות 39 למענק שנים עודפות בגין שנות עבודה שאינן מזכות בגמלה (מאחר שנצברה תקרת הזכאות) אינו כולל בתוכו – לא במפורש ולא על דרך הפרשנות – הגבלה גילאית לזכאות." בית הדין הבחין כראוי באופי ה"גילני" של טענת המדינה והמועצה הדתית כאשר ביקשו לבצע אבחנה בפרשנות החוק כאילו התכוון לקבוע כי יש להבדיל בין זכאותו לבין 70 של רב העיר לקבל מענק עד גיל 70 אי זכאותו לקבל מענק זה החל מגיל ואילך. פסיקתו של בית הדין הארצי כי סעיף (ו) לחוק שירות המדינה גימלאות חל על 39 כל רבני העיר מדגישה את החומרה שבה נתפסת תופעת הגילנות. יתרה מזו – כדי להדגיש חומרה זו בית הדין הוסיף והעביר ביקורת נוקבת ונוזפת על טיעון המדינה שתשלום המענק לרב ללא מגבלת גיל מהווה הטבה מעבר להטבה , 70 הגלומה באפשרות לעבוד אחרי גיל 70 משום שעל כל שנת שירות מעל גיל מקבל רב עיר משכורת חודשית מלאה ואילו 70% היה פורש לקצבה היה מקבל מדי חודש משכורת בלבד. סגן הנשיאה אילן איטח, שנתן את פסק הדין, הקפיד להתייחס, באופן מדויק, להשלכותיהן המטרידות של טענות אלו: ראשית, מדגיש סגן הנשיאה איטח, משתמע מן הטענה כאילו "הרב התובע כפה עצמו על המועצה וזו מצדה 'עשתה לו טובה' בכך שהמשיכה להעסיק אותו מעבר לגיל הפרישה". עובדתית, עמדה זו המשתמעת מהטיעון המקומם של המדינה עומדת בסתירהלהתנהלותהשלהמועצההמעסיקה מאחר והיא זו שביקשה את המשך כהונתו של התובע מעבר לגיל פרישתו והיא שפעלה לשם הארכת כהונתו. משפטית, נגועה עמדה זו בגילנות, כאמור לעיל, וגובלת בחוסר תום לב. שנית, מוסיף ומדגיש סגן הנשיאה, המועצה הנתבעת מציגה, באמצעות המדינה, את הדברים דרך "כיסו" של התובע והרווח שיא, כביכול, לעומת מצב שבו היה פורש ֵ שה מכהונתו לפני גיל פרישה. אולם אם נסתכל גילנות וביעורה בבתי הדין לעבודה – סקירת פסיקה