כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 15

56 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים רק במקרים שבהם המעסיק חייב ויכול להגיע עם העובדים להסכם קיבוצי. מכאן הסיקהרדאיששביתותפוליטיותאינן יכולות ברור גם שהמעסיקים לא 40 להיות מוכרות. ירצו לשלם את מחיר השביתה הפוליטית. מאידך גיסא, קיימת טענה, כמו זו של מיכל שקד, כי יש מקום בכלל לבטל את סיווגי השביתות, היות והסיווג נולד במערכת המשפט (ולא אצל המחוקק) וזאת במטרה לצמצם את זכות השביתה. שקד טוענת כי סיווג השביתות מאפשר לבית המשפט לקבוע שחלק מהשביתות אינן לגיטימיות ובכך הוא מצמצם את השימוש בנשק לעומתן, מציגה רות בן ישראל 41 השביתה. עמדת אמצע. לשיטתה, לא רק שרצוי לבחון מחדש את מעמדה המשפטי של זכות השביתה בישראל אלא גם לבחון שינוי של ואף "להרחיב 42 גבולות מוסד השביתה, את מטריית השביתה הממוסדת במשפט העבודה, ולכלול במסגרת זו גם התנהגויות 43 אשר יש להן היבט פוליטי מסוים". לי נראה כי יש מקום להבין את החשש של הריבון והמעסיקים מפני ההכרה בשביתה הפוליטית. התנגדות זו יכולה להיות מוסברת מפני החשש מ"מדרון חלקלק": החלטה על מבצע צבאי, הטלת מס או חתימה על הסכם מדיני לא תתקבל בעין יפה אצל ציבור העובדים, שיצא שביתה כזו יכולה 44 לשביתה כדי לשנותה. גם לערער את יציבות המשטר הפוליטי, בפולין בהנהגתו 1981 כפי שאירע בשנת של לך ואלנסה. ואולם, אי הכרה בשביתה הפוליטית תגרום לציבור לחוש שקולו אינו נשמע במסדרונות השלטון, לביקורת שלו – להתייתר ולזעם שלו להצטבר ולהתפרץ בצורה בלתי מבוקרת. מכאן, שהכרה בשביתה הפוליטית יכולה להוות פורקן לזעם ותסכול מוסדרים, לנסות ולהבטיח שאלה לא יגלשו למחוזות אלימים ובכך גם להשפיע על מקבלי ההחלטות. יתרונות אלו עשויים להיות מועצמים במיוחד בחברה המתמודדת עם פערים ושסעים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. . 159 ) 1994 פרנסס רדאי, שביתות פוליטיות ושינוי יודי במבנה הכלכלי של מקום העבודה, המשפט ( 40 . 219 200- שם, עמודים 41 .158 רות בן-ישראל, "מעמדה והשלכותיה של השביתה הפראית ("הפרקליט" לז, תשמ"ז), עמוד 42 3 – 29 נביל חטיב ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח' ודב"ע מד/ 525/84 רות בן-ישראל, השביתה הפוליטית (הערות לגבי בג"צ 43 . 622 מדינת ישראל – נביל חטיב ואח'), עיוני משפט יא, התשמ"ו, עמוד ), עמודים 1999 הדיעה בוטאה במקור במאמרה של - מיכל שקד, תיאוריה של איסור השביתה הפוליטית, (שנתון משפט העבודה ז, 44 . 212 - 209