כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 15

9 בפיצוי המהווה ברירת מחדל בכל תביעה של מי שהוכר בדיעבד כעובד, אלא אם קיימת הצדקה לחרוג מכך, כאשר הנטל בהקשר לכך מוטל על המעסיק. פיצוי זה אינו בא במקום חישוב הזכויות הכספיות שפורטו לעיל ומטרתו לפצות את העובד בגין הפסד זכויות שאינן ניתנות לכימות או שאינן ממוניות, כגון מגבלות על פיטורים, אפשרות לקידום, בטחון תעסוקתי, השתלבות חברתית וכו' וכן לשמש כהרתעה ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על מנת לקבוע אם יש מקום להטיל את הפיצוי הבלתי ממוני ואת גובהו, יילקחו בחשבון שיקולים שונים כגון מידת חוסר תום הלב של מי מהצדדים, ניצול חולשה של העובד ותלותו במעסיק, מי הכתיב את מתכונת ההתקשרות, ההקשר התעשייתי, גובה התמורה הקבלנית ועוד. בית הדין הארצי ציין, כי "כיוון שמדובר בפסיקה תקדימית, אמות מידה מדויקות יותר לדרך חישוב הפיצוי תגובשנה בפסיקה העתידית, עקב לצד אגודל, עם התפתחות הפרקטיקה בקשר לכך". בעקבות פסק דין כותה