כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 13

39 .4691- (ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד 64 תקנה 9 פי תקנון ולא על פי הוראה חוזית בחוזה ביטוח וכך גם בעניין אירונאוטיקס). אם כן, אנו למדים, כי עקרונית, בהעדר תחולה ובהעדר הסכמה חוזית אחרת, 14 לסעיף רווחי הפיצויים שייכים למעסיק, שהרי הוא רשאי, עקרונית (מעשית הדבר כרוך בתשלום מס), לשלם מתקציבו את דמי הפיצויים כולם ולהורות לחברת הביטוח לשחרר ולהעביר לו את סכום הפיצויים הצבור בתוספת לתשואתו בהיות הסכום הצבור כספו שלו ולא של , המעסיק קאטר העובד. בפועל, קובעת הלכת רשאי להתחשב בסכום הקרן ובתשואה גם יחד ורק אם ייוותר הפרש בינם לבין החבות החוקית בפיצויי פיטורים, יידרש להכניס את ידו לכיסו ולהשלים את הסכום. עם זאת, פרקטיקה רווחת בקרב גופים, המנהלים 'ביטוחי מנהלים', הייתה ועודנה העברה אוטומטית של הרווחים שנצברו בקופתהפיצוייםלקופתהתגמולים. מקורהשל פרקטיקה זו ככול הנראה בהטבת מס לעובד, שהונהגה בעבר אך כיום אינה עוד בתוקף , שנערך לתקנות מס 2003 לאור תיקון משנת הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), : "ערך הפדיון של , שזו לשונו: 1964 התשכ"ד - מרכיב הפיצויים בחשבון קופת ביטוח, יהיה סך כלהתשלומיםששולמו למרכיבהפיצויים בחשבון קופת הגמל, בתוספת רווחי הקופה, כפי שיוחסו למרכיב הפיצויים על פי תקנה ב, והכל בניכוי ההוצאות שיוחסו למרכיב 49 9 זה (להלן – צבירת הפיצויים)" על פי נוסחה זו, חישוב צבירת הפיצויים ייערך לפי הפקדות המעסיק למרכיב הפיצויים בתוספת רווחי ההפקדות, כאשר מהסכום מי זכאי לרווחים, שנצברו בקופת הפיצויים בפוליסות ביטוח מנהלים?