כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 13
27 שכר עולה כי ברוב תחומי החיים נשמר פער מגדרי לטובת הגברים. המדד שלהם מבוסס על אינדיקטורים דוגמת: השכלה ותעסוקה שממנו עולה כי כדי שיהיה שוויון מגדרי מהנשים צריכות 40% בתעסוקה למעלה מ- מהן להחליף 30% להחליף מקצוע, וכ- תחום לימוד. זאת, על רקע בחירת מקצועות ותחומי עיסוק שמלכתחילה חסמים מבניים ותרבותיים מקשים עליהן לתרגם הישגים אלה לצמצום פערים בשוק העבודה ובזירה הפוליטית והכלכלית . באינדיקטור עבודה – משפחה – זמן מוכח כי נשים הן עדיין האחראיות העיקריות לעבודות הבית ולטיפול במשפחה . חוקרות המדד מגדירות עבודות אלו כעבודות שקופות שאינן זוכות להכרה ולתגמול אך מהוותחסםלהשתלבות מלאה ושוויונית של נשים בשוק העבודה. הסבר כלכלי אחד לפערים אלו הוא בחירת עיסוקים שונה בין המגדרים אך סיבה אחרת היא ההפליה המבנית בשכר הקיימת בין גברים לנשים. זאת, למרות הוראותיהם של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, וחוק שוויון הזדמנויות 1996 התשנ"ו- . ההבדל בין שני 1988 בעבודה, תשמ"ח- החוקים נעוץ במבנים השונים של חובות ההוכחה עליהם הם מבוססים. בעוד חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מצריך הוכחת הפליה מחמת מין, חוק שכר שווה מבוסס על הוכחת פערי שכר בין עובדת לעובד שמבצעיםאותהעבודהאו עבודהשוותערך. מטרתו של חוק שכר שווה היתה להתמודד עם פערי השכר בשוק העבודה הישראלי אך, כפי שהצגתי לעיל, המציאות מלמדת כי פערים עדיין קיימים. לדוגמה, דוח הממונה חושף כי גם נשים במשרות ניהול 9 על השכר בכירות בחברות ממשלתיות המועסקות תיקון לחוק שכר שווה – חובת עריכת דוחות פערי שכר ופרסומם 7 לעיל הערה 9
Made with FlippingBook
RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=