כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 12

8 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים ושירותים ועוד. הנתון שחלחל לתודעה היה שרק דרך התארגנות אפשר לשפר תנאים. עולם העבודה המודרני מתאפיין במוביליות. רוב האנשים לא נמצאים במקום עבודה הראשון שבו החלו את דרכם בעולם התעסוקה ועד לפנסיה. אנשים עוברים מקומות עבודה ויש לא מעט דינאמיות. בהסכם הקיבוצי המעסיק מוותר במידה לא מבוטלת על האפשרות לסיים את העסקת העובדים בעצמו. הוא מכניס שותף לתהליך, נציגי ארגון העובדים, שיכולים להתנגד לפיטורים. בהסכמים שונים יש מנגנונים שונים, אבל המכנה המשותף לכולם הוא שאין פיטורים חופשיים רק על פי רצון המעסיק ולארגוני העובדים יש סיי חשוב בכל מהלך. כך התפתחה תופעה שבה על מנת לסיים את ההעסקה של עובדים, נדרש המעסיק לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים. אפשר לקרוא לזה חבילת פרישה, או הסדר פרישהמרצון , אבלבסופושלדברהשורה התחתונה היא ברורה – ההסכם הקיבוצי ויכולת השליטה של הוועדים בתהליך גרמו לכך שהמעסיק נדרש לשלם יותר על מנת להשתחרר מעובדים. לפעמים המעסיק נגרר לכך בחוסר רצון בולט, אבל לפעמים יש גם למנהלים תרומה לא מבוטלת לכך שפיטורים עולים היום יותר. לעיתים על מנת לקנות שקט ולפעמים מתוך אדישות ואולי זלזול בקופה הציבורית, מונצח מצב מעוות של תשלום לעובד הרבה מעבר למה שמקנה לו החוק. המעסיק משלם פרמיה על מנת להתאים את מצבת כוח האדם שלו לתנאי המציאות המשתנים. גם כאשר מדובר בעובדים שהתרומה שלהם למקום העבודה נמוכה, וגם כאשר מדובר בעובדים שחוקים, התוצאה היא אותה תוצאה – עלות פיטורים יקרה יותר בחסות מערכת יחסי העבודה הקיבוצית. האמת חייבת להיאמר, פיטורי עובדים אינם משימה קלה בכלל. יש אנשים שעומדים מאחורי המספרים ולהם יש משפחות וסיפורים אישיים. יש לא מעט מנהלים שלא ישנים לפני ואחרי פיטורים, כי הם יודעים עד כמה הם משמעותיים לעובדים ואיזה שינוי נכפה על כל עובד שנאלץ לסיים את דרכו. ייתכן שחלק מההיענות לדרישות התשלום הגבוהות נועד למרק את המצפון של אותם מנהלים ולהעביר את המהלך בצורה חלקה יותר. למעשה במציאות בחסות העבודה המאורגנת יש לנו חוק פיטורים שמעניק לעובדים המאורגנים תנאי פיטורין משודרגים שבאים לידי ביטוי בתוספת משכורת עבור כל שנת עבודה כפונקציה של ותק שהסכום והגובה הם בהתאם לאיתנותו של הגוף המשלם. תנאים כאלו