כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 10

16 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים היא להעביר חוק בית הדין לעבודה ל למסלול של הכרעה מהירה סכסוך ארצי מרכזי, ובמיוחד סכסוך שעניינו ביחסי עבודה במשק כולו. מדובר בסכסוכים יוצאי דופן, כגון שביתה קיצוני או שינוי במשק כללית במערכת הפנסיה. סכסוכים שמעצם טיבם דרושה בהם הכרעה מהירה של הערכאה העליונה בתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. בנסיבות מיוחדות שכאלה ישמע בית הדין הארצי ראיות ובעיקר יציג שאלות למומחים שנתנו תצהירים. הנשיא 5/03 ) דאז סטיב אדלר....."סק (ארצי הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' התאחדות התעשיינים בישראל . )16.7.2003( הפליאה אותי גם תגובתו של בא כוח ההסתדרות, עו"ד שי תקן, שבכתבה באתר התבטא באופן הבא: ynet "נניח והיו נותנים צו באולם לחזור לעבודה ,זה לא אומר שהיו באמת חוזרים לעבודה בפועל כל כך מהר.פורמאלית אם לא היו חוזרים לעבודה אז היו נותנים להם עוד צווים אבל אם העבודה בפועל 20 צו עוד לא הייתה חוזרת לסדרה אז כולם נפגעים בעצם". מה אומר לנו ב"כ ההסתדרות, שצווים הם סוג של המלצה?שאם רוציםמקיימים ואם לא, אז לא? שאין אפשרות לאכוף החלטה שיפוטית על וועדי העובדים מהמפונקים ביותר שיש בישראל? שבגלל שהם יסלימו את מערכת יחסי העבודה, צריך לחשוש מהם? האם באמת כוונתו היא שיש גורם שנמצא מעל החוק? האם אנחנו נמצאים במדינה שבה כל דאלים גבר? האם שכח ב"כ ההסתדרות שבעבודה המאורגנת יש זכויות, אבל גם חובות ואחת מהן היא הפעלת המרות הארגונית? האם בהתאם לאותו קו מחשבה גם המדינה יכולה לא לקיים צווים שיפוטיים כי זה לא נוח לה או לא מתקבל על דעתה? אם חושבים שהדרך שסלל בית הדין הארצי לעבודה בשנים האחרונות היא דרך טובה, יש כיוון ברור כיצד לעגן אותה – שינוי חקיקה, כי נכון לעכשיו קיים מצב חמור לפיו גורם שיפוטי פועל ללא מתן סמכות בחוק. חשוב לי להבהירשאני בהחלט בעד הליכי הידברות וגישור, שיכולים לא אחת לספק לצדדים את הסולם לרדת מהעץ שאליו טיפסו.יחד עם זאת, אני חושב שהליכים אלו לא יכולים להתבצע על ידי הגורם לו ניתנההסמכות להכריע בסכסוך המשפטי. גישור ושיפוט הם עירוב מין בשאינו מינו. העובדה שהיה נוהג במשך שנים עדיין לא אומרת שהוא היה חוקי. ולו למראית העין של הצדק ושל האמון במערכת בית המשפט, שופטי בית הדין הארצי לעבודה צריכים להיות הראשונים להפסיק נוהל פסול זה.