כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 9

7 הזכויות הפנסיוניות של העובדים סקירה מעודכנת בישראל קיימות שתי שיטות של ביטוח פנסיוני לעובד השכיר: פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת. הפנסיה התקציבית נוהגת בעיקר בשירות המדינה, ורק לעובדים לאפריל 1 שהתחילו לעבוד לפני . יש עוד מעסיקים בשירות 2002 הציבורי המבטחים עובדים ותיקים בפנסיה תקציבית – הרשויות המקומיות, המועצות הדתיות, המוסדות להשכלה גבוהה – הסגל האקדמי, יש מעט חברות ממשלתיות, למשל – חברתהחשמל ויש גם מעט מעסיקים בסקטור הפרטי. בפנסיה תקציבית המעסיק משלם את הפנסיה מכספו ללא תרומה של העובד. הפנסיה התקציבית היא עולם הולך ונעלם, ורוב מקומות העבודה בהם נהגה פנסיה תקציבית, לרבות הסקטור הציבורי, החלו לפני שנים לא מעטות לעבור יותר ויותר לפנסיה הצוברת. הפנסיה הצוברת בנויה מכספים שמפקידים המעסיק והעובד בקרן פנסיה, המנהלת את הכספים ומשלמת אותם כגימלה בקרות מקרה פנסיה – פרישה מהעבודה עקב גיל, נכות או פנסיה לשאירים במקרה פטירה, והכל על פי תקנון קרן הפנסיה. יש קרנות ותיקות למצטרפים 1.1.1995 שנסגרו ב חדשים, ומאז קמו קרנות חדשות המנוהלות בעיקר על ידי חברות הביטוח. הקרנות הוותיקות מתאפיינות :Defined benefit בשיטההמכונה העמית ומעסיקו מפקידים כספים על פי תקנון קרן הפנסיה, והעמית מקבל בקרות מקרה פנסיה – זיקנה, נכות או פטירה – קיצבה חודשית על פי תקנון הקרן, על פי התחשיב שקבוע תקנון הקרן, ובלא התחשבות בסכומים הצבורים על שם העמית. הקרנות החדשות פועלות בשיטה :Defined contribution המכונה הקיצבה שיקבל העמית בקרות