כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 7

43 על הגישור והמגושרים בישראל השופטת דליה גנות קיבלה את התביעה, חבות על 26.2.2013 השיתה בתאריך הרש"פ בגין רצח המנוח ופסקה פיצויי נזיקין לתובעים, אולם לא פסקה פיצויים עונשיים, ובגין כך הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון, ואף הרשות הפלשתינית הגישה ערעור בגין החבות שהושתה עליה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה פסק הדין התקדימי הראשון בו נקבעה חבותה של הרש"פ בגין רצח אזרח ישראלי, וחויבה בפיצוי בשל כך. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הרש"פ כישות משפטית עצמאית הפרה את התחייבותה בהסכמים הרלבנטיים כלפי מדינת ישראל ותושביה למנוע פעולות טירור. כמו כן קבע כממצא עובדתי כי המחבל, שהיה באותה עת, אומן ע"י הרש"פ 15.5 נער כבן במחנה אימונים ביריחו, כי מאמציה להסתיר את עובדת קיומו של מחנה האימונים ביריחו והשתתפות המחבל במחנה כשלו. דברי בית המשפט המחוזי קבע כדלקמן :" ב"כ התובעים בכתב התביעה, על פיהם הרש"פ " גייסה ואימנה את המחבל אשר רצח את המנוח ", לא רק שאינם מופרכים, אלא שהוכחו ברמת הסתברות המקובלת לא יתכן ספק באשר " - וכי במשפט אזרחי", לקיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האימונים שניתנו למחבל ע"י הרשות הפלשתינאית לבין הרצח שביצע זמן קצר