כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 7

28 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים דהיינו על-חשבון ימי חופשתו השנתית הצבורה של העובד ולא בנוסף לימים אלה: יום אחד רשאי עובד לנצל בכל מועד שיבחר ובלבד שהודיע על כך למעסיקו ימים מראש, לפחות. הוראה זו נועדה 30 לאפשר לעובד לקבוע יום אישי שנוח לו כיום חופשה, כמו, למשל: יום אזכרה לקרוב משפחה, או להבדיל - יוםשמחה. יוםחופשה נוסף יהיה רשאי עובד לבחור מתוך רשימה שנקבעה בתוספת לחוק ובלבד שהודיע על- ימים מראש, לפחות. בין ימי 30 כך למעסיקו אלה מנויים, בין היתר: ערבי חגים, ימי צום (כמו: ט' באב), חגים שאינם מנויים בחוק, כמו: פורים, ל"ג בעומר וכד'; מועדים שונים המתייחסים לבני דתות שאינם יהודים - כמו ערב חג המולד (לנוצרים) או ערב חג הקרבן (למוסלמים); מועדים שאינם חגים, כמו: יום האישה הבין-לאומי, יום הזיכרון לשואה )2( . ולגבורה במשך השנים נחקקו חוקים ספציפיים המתייחסים למועדים מיוחדים בהם רשאי עובד להיעדר מהעבודה, מועדים המכונים בחוק כ"יום בחירה". הכוונה, בהתאם לאותם חוקים היא לכך, ש"הבחירה" בידי העובד היא האם לצאת לחופשה באותו מועד אם לאו, כאשר אם בחר לנצל יום חופשה באותו מועד יהיה זה על-חשבון ימי חופשתו הצבורים. חוקים כאלה הם, למשל: חוק יום , חוק חג הסיגד, 1998 - ירושלים, התשנ"ח (חג העדה האתיופית). 2008 - התש"ס מאחר וחוקי העבודה אינם לסיכום: קובעים כל זכות להיעדר מהעבודה ב"ימי בחירה" על-חשבון המעסיק, הרי זכותו של עובד לצאת לחופשה, על-פי בחירתו, מאחד מהימים המפורטים בחוק חופשה שנתית ובתוספת לו הינה על-חשבון ימי חופשתו השנתית הצבורה ולא בנוסף לימים אלה; כל זאת – אם לא קיים הסכם מיטיב אחר החל במקום העבודה. א. לפקודת סדרי השלטון 18 ) סעיף 1( והמשפט (ב) לחוק חופשה שנתית 6 ) סעיף 2( והתוספת לחוק