כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 7

16 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים אכן מצב מצוי זה מצב רצוי הוא לעניין כל עבירה משמעתית ולעניין כל תקופת זמן שהיא... טעם יש בטענה, שאין כל היגיון בכך שדווקא עבירות משמעתיות [מקצועיות] לא יתיישנו לעולם, שעה שכל עבירה פלילית אחרת, ולו תהא חמורה ביותר, מתיישנת בבוא השעה, גם אם שעה ארוכה היא. ... וכי כל עבירה משמעתית, קלה כחמורה, דין אחד לה, וזו כזו אינה ראויה שתתיישן? מן הראוי שהמחוקק ייתן דעתו על נ' ‎ ‎ עדי כרמי ‎ 18/84 (עלע כל אלה." .)353 )1( פ''ד מד פרקליט המדינה, דהיינו, בית המשפט העליון לא היה שבע רצון מהמסקנה אליה הגיע, באשרלאי-התיישנותעבירתמשמעת מקצועית. אותנו, בכול מקרה, מעניין הסוג השני של עבירות משמעת, אלה הפוגעות במקום העבודה ובמעסיק, לגביהן לא רק שמצא ביהמ"ש העליון באותה פסיקה הצדקה בהתיישנות, אלא שמצא הצדקה ב"התיישנות קצרה יחסית". לטעמנו, המסקנה המתבקשת מפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה הנה, כי היעדר התייחסות בדין להתיישנות עבירות משמעת בסקטור הפרטי הנה "לאקונה" ולא "הסדר שלילי". במקרה של "לאקונה", על המשפטן למלא את החסר באמצעות עקרונות כלליים. עקרון מקובל ורווח מאוד במשפט העבודה ליצירת נורמות חסרות הנו "חובת תום הלב". באמצעות עקרון חובת תום הלב ניתן "לייבא" נורמות מהמשפט הציבורי (דהיינו, מהדין המסדיר את התנהגותם של גופים ציבוריים) למשפט הפרטי (דהיינו, אל הדין המסדיר את התנהגותם של גופים "עקרונות היסוד בסקטור הפרטי): של המשפט הציבורי חלים במשפט הפרטי. הם מוזרמים כעקרונות פרשנות שונים, המופעלים על פעולות משפטיות במשפט הפרטי, באמצעותכליםשלמשפטפרטי כגון עקרונות תום הלב ותקנת הציבור" חברת קדישא גחש"א 294/91 (עא "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה .))30.4.1992( 464 )2( מו קסטנבאום, אם כן, עקרון ההתיישנות בסקטור הציבורי נקלט לסקטור הפרטי באמצעות מושג תום הלב. אין הכוונה בכך, כי חלים כללי התיישנות זהים בסקטור הציבורי ובסקטור הפרטי (שהרי, גם בסקטור הציבורי