כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 7

14 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים משמעתשנודעולשר,למנהלהכללי, או לסגנו לעניני מינהל, למנהל יחידת הסמך, לנציב השירות או ליועץ המשפטי לממשלה שנתיים או יותר לפני הגשתהקובלנהלתובע או לפני מועד הגשת תלונה". אלה, אם כן, דיני ההתיישנות של עבירות משמעת בסקטור הציבורי. אך מה הדין בסקטור הפרטי? מסתבר, שאין בנמצא כלל משפטי כלשהו הקובע תקופת התיישנות כלשהי עלעבירותמשמעתבסקטור הפרטי! אין לתמוה יותר מדי על היעדר כלל משפטי בעניין זה, שכן נושא המשמעת במקום העבודה הפרטי אינו מוסדר ע"י חוקי המדינה, אלא בהסכמים קיבוציים. למיטב ידיעתנו, חוקי המדינה נוגעים בענייני משמעת 17-16 אלו רקבשני מקומות: סעיפים )2(10 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, המתירים שלילת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים "על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף" או "על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". מקובל לראות ב"תקנון המשמעת בתעשייה" את ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. תקנון זה אינו קובע דבר לעניין התיישנות עבירת משמעת. מניסיוננו שלנו נושא ההתיישנות אינו מוסדר בתקנוני משמעת, מן הסתם שלא מדעת. דוגמא לתקנון משמעת, הכוללסעיףהתיישנות, הוא תקנון משפט החברים באגד, הקובע תקופת התיישנות על עבירות קלות . 1 של שנתיים מיום ביצוע העבירה בהיעדר כלל משפטי כללי או ספציפי המסדיר את הסוגיה, עולה השאלה הפרשנית הקלאסית הבאה: האם מדובר ב"לאקונה", דהיינו בנושא שהמחוקק פשוט לא נתן עליו את הדעת, או שמא ב"הסדר שלילי", דהיינו בנושא שהמחוקק הסדיר אותו בשתיקתו, כשלעניין מאמר זה משמעות השתיקה היא שאין התיישנות על עבירות משמעת בסקטור הפרטי? תשובה לשאלה זו ניתנה ע"י ביהמ"ש העליון, שהבחין בין שני סוגים של ליחסים בין חברי האגודה השיתופית ולחבריה סממנים רבים של יחסי עובד מעביד, גם אם אין זה המקרה הרגיל של תקנון משמעת 1