כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 6

43 על הגישור והמגושרים בישראל דניאל הצעה לפתוח עם בן דודו מסעדה קטנה. זה חלום ישן שלו. לצורך כך עליו להביא עמו הון ראשוני להקמת העסק. הוא הודיע ליונתן שברצונו לצאת מהשותפות. יונתן הודיע לו שאינו מעוניין למכור את העסק אבל אמר שהוא מוכן לקנות ממנו את חלקו. לאחר משא ומתן בין השניים, סוכם שיועברו לדניאל. ₪ 600,000 על סכום של נותר נושא במחלוקת. נושא ה"חייבים לעסק". יונתן לא הסכים בשום אופן להעביר לדניאל מחצית מסכום ההתחייבויות שיש לקליינטים לעסק. דניאל חש שזה לא צודק כי הוא עבד עבור הכסף הזה. הוא הבין שאולי לא יוכל לקבל את כל הסכום אבל לפחות רצה לקבל ממנו. (נציין שמדובר אך ורק בחייבים 80% שברור היה שישלמו). חלקו של דניאל עמד ש"ח. דניאל נעלב מאוד מיונתן 120,000 על שטען שלא מגיע לו, שיעל תהיה זו שתעבוד על מנת להשיג את הסכומים האלה, שאם הוא רוצה מהכסף הזה, אז שיישאר לעבוד בשבילו וכדומה. דניאל התלבט אם ל"פוצץ" את ההסכם ולקבל בבית משפט את מלוא זכויותיו ולדעת שלא נדפק ונוצל במכירה הזו. מאידך, על מנת שיוכל להקים את המסעדה, דבר שיאפשר לו כמה שיותר מהר להתפרנס ולהצליח, הוא זקוק לכסף עכשיו. הוא העדיף לקבל פחות אבל עכשיו מאשר לקבל את מה שמגיע לו אבל בעוד שנה או שנתיים. הכסף שיקבל עכשיו יניב במהרה כסף נוסף. אלה מסקנות שהצדק אינו מתקיים אבל הפעולה לזמן הרחוק, חכמה, יעילה ותועלתית יותר. בשאלה אם להיות חכם או להיות צודק בכל הקשור להתנהלותנו בכבישים התשובה ברורה לכולנו – "בכביש אל תהא צודק, היה חכם". לי היא ברורה גם ביישוב סכסוכים. את הצדק והרגשותשום הסכם לא ייקח מהצדדים לסכסוך, אבל הליך הגישור יסייע להם להיות חכמים.